בדידותו של קורא המחשבות / דלית אורבך
הוצאת ידיעות ספרים
294 עמודים
הסיפור הוא על נרי (אבנר), ילד ממזר, שנולד כתוצאה מפרשיית אהבים מחוץ לנישואים של אימו. אביו מתנכר אליו באיזשהו אופן מפני שהוא יודע שהוא לא בנו הביולוגי ואימו מתנכרת לו בדרכה שלה מפני שהוא מזכיר לה את אביו יפה התואר. נרי עושה הכל על מנת להצדיק את אי-אהבתו של אביו - מודה במעשים רעים שלא ביצע ועושה הכל כאילו לעצבן בכוונה את אביו. אה כן, והוא קורא מחשבות. תחילה חשבתי לעצמי - "בואנה זה ממש מגניב, הלוואי עלי", מי מביננו לא רצה להיות זבוב על הקיר או לדעת מה עובר למישהו בראש? אבל כבר מין ההתחלה נרי מתייחס ליכולות הזו שלו כפגם, כנכות. תארו לעצמכם עולם שבו אתם כל הזמן שומעים מה הולך בראשם של האנשים שסביבכם. בכל מקום ובכל זמן. ולפי מה שנרי מתאר - ברוה המקרים אלו לא מחשבות כל כך חיוביות... הוא אפילו אומר שהוא לא מוצא בחורה שיש לה מחשבות "סבירות" בשביל לצאת איתה, אז הוא מעדיף פשוט לא להיקשר.
הכתיבה היא בגוף ראשון, של נרי. והיא מציגה לנו כמה ההבדל גדול בין מה שאנחנו אומרים לבין מה שאנחנו חושבים. נרי בעצם מתאר אותנו, אלו שלא יכולים לקרוא מחשבות, כחרשים. שיש לנו שקט נפשי מסוים בגלל שאנחנו לא יודעים מה עובר במוחו של זה שעומד לפנינו ומחייך. נרי "מרגיש" דרך כל אחד מהאנשים שהוא קורא אותם וכתוצאה מכך הוא איבד את היכולת להרגיש בעצמו ונעזר במעין "ארכיון" רגשות שהוא מאמץ מאנשים אחרים.
כל חייו נרי לא ממש עושה שימוש ביכולת הזו שלו עד שמגיע רגע אחד בעלילה שבו הוא מחליט להגיש את עזרתו, באופן מפתיע - דווקא למישהו שלא קרוב אליו בכלל (אני לא אפרט על מנת לא להכניס ספוילרים).
נזכרתי בסצינה מאיזה קומדיה עם מל גיבסון, שכתוצאה מאיזו תאונה הוא מתחיל לשמוע מה נשים חושבות (אם אני לא טועה ככה גם קראו לסרט). בהתחלה זה נראה לו מגניב והופך אותו למאהב נפלא כמובן, אבל בסופו של דבר הוא פשוט היה רוצה להיפטר מה"יכולת" הזו, כי זה פשוט מנפח לו את המוח.
הספר הזה הכניס אותי לסרטים. מצאתי את עצמי קוראת באוטובוס וכל הזמן פוזלת הצידה לראות אם מישהו יודע מה עובר לי בראש. פתאום הרגשתי חשופה לגמרי. עצם המחשבה שאולי-אולי יש מישהו שמסתכל עלי ויודע על מה אני חושבת...קריפי... כמובן שגם ניסיתי להסתכל על אנשים אחרים ולתהות על מה הם חושבים. זה מעניין.
הרעיון לכשעצמו הוא מגניב. כבר כשראיתי את שם הספר הוא סיקרן אותי. אורבך הצליחה ליצור ספר שהקריאה שלו קולחת אפילו שאין בו ממש פרקים. הספר מחולק לשלושה חלקים, שניים מתרחשים בשנת 2006 ואחד ב-2000. השפה נהדרת ומלאה בדימויים מקסימים ולכל אורך הספר לא הפסקתי לסמן לעצמי ציטוטים (ראו בהמשך).
נרי והסיפור שלו מלווים אותי עד היום, ארבעה ימים אחרי שסיימתי לקרוא אותו. זה ספר שמעורר מחשבה גם על החברה, כי לפי איך שנרי מתאר את זה - רוב המחשבות של כולם הן די שליליות...
לסיכום - ספר מומלץ, הקריאה קולחת והכתיבה מקסימה.
דרוג הקואלית:
חמש קואלות מתוך חמש
פינת העטיפה:
העטיפה מאוד מעניינת. זוהי ללא ספר עטיפה שתגרום לי להרים את הספר ליד, וגם השם עושה את שלו. אני שמחה שבחרו שלא להשתמש בצורה הפשטנית של "קריאת מחשבות" (קרי ראש שבתוכו עוד ראש וכו'). רואים גוף של בחור שבנוי היטב (נרי מתאר את עצמי כבחור יפה, סוג של 'מלאך שבדי'), שאת ראשו אנחנו לא רואים כי הוא נמצא בתוך בריכה הפוכה. הגוף למטה יבש וניצב בין קירות מתקלפים. הדימוי הוא מאוד מעניין, שכן הראש של נרי מלא בסערות, במיים, ברעשים שהוא לא יכול להיפטר מהם. הגוף נראה מנותק מהראש.
העטיפה יפה מאוד לטעמי. אני לא יודעת למה הבחירה הייתה לשים דווקא בחור ללא חולצה, זה לא תורם לי שום דבר. חוצמזה - אני אוהבת!
ציטוטים:
"לימדתי את עצמי להפריד בין מחשבות לאמירה שיוצאת מהפה. כמו שמפרידים בין אגוז לקליפתו. האחת עם קול ומילים, עוברת דרך שפתיים מתפשקות ורוק ושיניים. והשני, מדוברת בשפה פנימית אישית לא קומוניקטיבית ואינה מיועדת לאזניים זרות."
"רק כשאתה מרגיש אשם אתה מרגיש צורך לעשות מעשים טובים"
עוד ציטוטים בבלוג קואלת ספרים
